רעיון מוזר לסכין
שלום אני הייתי מעוניין לבנות סכינים ואולרים פעם ועלה לי רעיון כזה פעם אני חושב שזה ישמע מטופש ולא הגיוני אבל הייתי רוצה תגובות על זה,ראיתי פעם בטלויזיה חומר קשה בימיוחד (קשה פי 6 מפלדה) שקוראים לו זירקוניום קרמי ולא משתמשים בוא בסכינים ואולרים אחרים כי הוא מאד שביר,נכון לוקחים פלדה קשיחה וכדי שלא תיהיה שבירה מקפלים אותה כזה אם פלדה רכה? אז אפשר לעשות משהו דומה אם זירקוניום? כאילו לקפל אותו אם חומר רך יחסית(פלדה או טיטניום רכים) ואז ליצור אפקט דומה לפלדת דמשק כזה רק יותר קשיח??.אשמח לתגובות 
אין לי מושג אישית אבל שמעתי פעם על ייצור של סכינים קרמיות, ממה הם מייצרים בדיוק את הלהב אין לי מושג . ראיתי לא מזמן עוד חומר שדומה ל-zytel או משהו בסגנון של זה שגם ממנו מייצרים סכינים להסלקה או החבאה על מנת להעביר בגלאי מתכות ללא בעיה.
בלי קשר לקרמי ראיתי שלחברת קולד סטיל ישנם כמה דגמים של סכינים שהם מחומר פלסטי כלשהו. מעניינים .
בלי קשר לקרמי ראיתי שלחברת קולד סטיל ישנם כמה דגמים של סכינים שהם מחומר פלסטי כלשהו. מעניינים .
עדיף כלב חבר, מאשר חבר כלב.
-
מליליה_צוקר
- חדש בפורום
- הודעות:42
- הצטרף:2:00 ,1 ינואר 1970, ה'
בואו נעשה טיפה סדר:
זיקרוניה, שהיא תחמוצת הזירקוניום (מתכת ששוכנת אי-שם במרכז הטבלה המחזורית), היא חומר קשה ביותר, ובתנאי יצור מסוימים מייצרים ממנה גם "יהלומים מלאכותיים". הזירקוניה היא חומר קרמי, ושיטות העיצוב של חומרים קרמיים שונות מאוד מעיצובן של מתכות.
כדי לייצר גוף מחומר קרמי יש להכין אבקה שלו, רצוי עדינה (תיכף נבין למה), וליצור ממנה צורה- במכבש, בהזרקה לתבנית או אפילו עם הידיים (חומר שממנו מכינים כדי חרס גם הוא אבקה עדינה של תחמוצות, אלומינו-סיליקטים). את החלק הזה, שנקרא "גוף ירוק", צריך לחמם לטמפ' גבוהה למשך זמן מסוים כדי לאפשר לחלקיקי האבקה להתחבר. כשאני מדבר על טמפ' גבוהה אני מכוון לאיזור 1400-200 מעלות צלסיוס, תחומים שבהם רוב הפלדות מתנהגות כמו מים.
התוצר המתקבל הוא קשה מאוד, אבל מכיוון שנוצר מאבקה הוא נקבובי מעט. יש חללים קטנטנים בתוך החומר. חללים אלו יכולים להוות תחילתם של סדקים, אשר בחומר כל כך קשה הם נקודות ההתחלה לשברים. מסיבה זו קשה לייצר גופים גדולים או צרים מקרמיקה שיהיו חסינים לשבר במידה סבירה. גדול זה מעל ס"מ בודדים.
להכין להבים לסכינים מקרמיקה- זה נורא תלוי לאיזה שימוש. כבר היום בתעשיות מתקדמות מסוימות משתמשים בלהבים קרמיים. יישום מעניין שנתקלתי בו לא מזמן- בתהליכי חיבור שבב אלקטרוני למעגל המודפס משתמשים בתהליך שנקרא wire-bonding, במהלכו מוזרם חוט זהב דק מאוד דרך מחט קרמית מושחזת,והיא תופרת מוליכים מהשבב החוצה למעגל. על המעגל היא צריכה לחתוך את החוט, וזה נעשה על שולי המחט, המשמשים לחיתוך. גם בעיבוד שבבי יש סכינים ולהבים מקרמיקה.
לשימוש מעשי כאולר או סכין ידני- ייצור להב משולב מפלדה וקרמיקה אפשרי, אבל דורש ייצור הליבה הקרמית והצמדת הפלדה אליה מהצדדים. את זה נרצה לעשות בטמפ' גבוהה, כדי שההצמדה תהיה טובה, אבל אליה וקוץ בה- מקדמי ההתפשטות התרמית של המתכת והקרמיקה לא בדיוק דומים, ולכן חלקים שיוצמדו בטמפ' גבוהה (נניח 900 מעלות) בלי מאמצים ביניהם יתכווצו במידה לא שווה, ויווצרו מאמצים ביניהם, מה שיכול להפריד את החיבור או לגרום לשבר של הקרמיקה.
הפתרון המקובל והשימושי הוא הכנסת אבקה קרמית (או יצירתה) לתוך או בתוך הפלדה. למעשה- בפלדה יש חומר קרמי, ברזל קרביד (נקרא צמנטיט). הוספה של יסודות כמו כרום, מוליבדן, ונדיום וטונגסטן לפלדה עם אחוז גבוה של פחמן מאפשר היווצרות קרבידים (תרכובות פחמן-מתכת) קשים בתוך הפלדה בעת ההתמצקות או במהלך טיפול תרמי.
הוספת אבקות מסובכת יותר, אבל אני מכיר לפחות מקרה אחד שבו הוסיפו תחמוצת איטריום לפלדה כדי לקבל תכונות מסוימות. זה אפשרי.
ולגבי השחזת להבים קרמיים- אפשר על יהלום.
זיקרוניה, שהיא תחמוצת הזירקוניום (מתכת ששוכנת אי-שם במרכז הטבלה המחזורית), היא חומר קשה ביותר, ובתנאי יצור מסוימים מייצרים ממנה גם "יהלומים מלאכותיים". הזירקוניה היא חומר קרמי, ושיטות העיצוב של חומרים קרמיים שונות מאוד מעיצובן של מתכות.
כדי לייצר גוף מחומר קרמי יש להכין אבקה שלו, רצוי עדינה (תיכף נבין למה), וליצור ממנה צורה- במכבש, בהזרקה לתבנית או אפילו עם הידיים (חומר שממנו מכינים כדי חרס גם הוא אבקה עדינה של תחמוצות, אלומינו-סיליקטים). את החלק הזה, שנקרא "גוף ירוק", צריך לחמם לטמפ' גבוהה למשך זמן מסוים כדי לאפשר לחלקיקי האבקה להתחבר. כשאני מדבר על טמפ' גבוהה אני מכוון לאיזור 1400-200 מעלות צלסיוס, תחומים שבהם רוב הפלדות מתנהגות כמו מים.
התוצר המתקבל הוא קשה מאוד, אבל מכיוון שנוצר מאבקה הוא נקבובי מעט. יש חללים קטנטנים בתוך החומר. חללים אלו יכולים להוות תחילתם של סדקים, אשר בחומר כל כך קשה הם נקודות ההתחלה לשברים. מסיבה זו קשה לייצר גופים גדולים או צרים מקרמיקה שיהיו חסינים לשבר במידה סבירה. גדול זה מעל ס"מ בודדים.
להכין להבים לסכינים מקרמיקה- זה נורא תלוי לאיזה שימוש. כבר היום בתעשיות מתקדמות מסוימות משתמשים בלהבים קרמיים. יישום מעניין שנתקלתי בו לא מזמן- בתהליכי חיבור שבב אלקטרוני למעגל המודפס משתמשים בתהליך שנקרא wire-bonding, במהלכו מוזרם חוט זהב דק מאוד דרך מחט קרמית מושחזת,והיא תופרת מוליכים מהשבב החוצה למעגל. על המעגל היא צריכה לחתוך את החוט, וזה נעשה על שולי המחט, המשמשים לחיתוך. גם בעיבוד שבבי יש סכינים ולהבים מקרמיקה.
לשימוש מעשי כאולר או סכין ידני- ייצור להב משולב מפלדה וקרמיקה אפשרי, אבל דורש ייצור הליבה הקרמית והצמדת הפלדה אליה מהצדדים. את זה נרצה לעשות בטמפ' גבוהה, כדי שההצמדה תהיה טובה, אבל אליה וקוץ בה- מקדמי ההתפשטות התרמית של המתכת והקרמיקה לא בדיוק דומים, ולכן חלקים שיוצמדו בטמפ' גבוהה (נניח 900 מעלות) בלי מאמצים ביניהם יתכווצו במידה לא שווה, ויווצרו מאמצים ביניהם, מה שיכול להפריד את החיבור או לגרום לשבר של הקרמיקה.
הפתרון המקובל והשימושי הוא הכנסת אבקה קרמית (או יצירתה) לתוך או בתוך הפלדה. למעשה- בפלדה יש חומר קרמי, ברזל קרביד (נקרא צמנטיט). הוספה של יסודות כמו כרום, מוליבדן, ונדיום וטונגסטן לפלדה עם אחוז גבוה של פחמן מאפשר היווצרות קרבידים (תרכובות פחמן-מתכת) קשים בתוך הפלדה בעת ההתמצקות או במהלך טיפול תרמי.
הוספת אבקות מסובכת יותר, אבל אני מכיר לפחות מקרה אחד שבו הוסיפו תחמוצת איטריום לפלדה כדי לקבל תכונות מסוימות. זה אפשרי.
ולגבי השחזת להבים קרמיים- אפשר על יהלום.
אני חושב שהבנתימי מחובר
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 12 אורחים
