סכין הקוקרי

logo wide

×
 x 

0
סל הקניות
0
מטרת מאמר זה הינה ליצור היכרות ראשונית עם סכין הקוקרי. אנסה להציג באופן בסיסי את הקוקרי ולענות על שאלות שכיחות. כל נושא אשר יוצג במאמר, ראוי למאמר בפני עצמו והוא מוצג בקווים כללים. מאמר זה מציג מבוא לנושא בלבד ומומלץ לקרוא ספרות רלוונטית. רם סידי.

הקוקרי אפוף מיתוסים ומחלוקות והדבר לא פסח גם על אופן כתיבת השם. מאז הפעם הראשונה שבה תואר הקוקרי ועד היום, הוא הופיע בצורות כתיבה שונות: Khookree, Kookerie, Khukri, Kukery ואפילו: Cookerie. אלו וריאציות שונות של ניסיון לתרגם את מה שנשמע לאוזן הבריטית בתחילת המאה ה-18. השם מורכב משלוש הברות: KOOK – ER – EE. כיום מקובל לאיית את השם באחת משתי הצורות הבאות: Kukri או Khukuri.

הקוקרי הנו כלי עבודה וכלי נשק כאחד. הוא משמש בבית ומחוצה לו לביצוע כל עבודה אפשרית כגון חיתוך עצים, צייד, פשיטת עור, פתיחת קופסאות שימורים, חפירה וכמובן ככלי לחימה. הקוקרי הנו הסכין וכלי הנשק העיקרי של לוחמי הגורקה בני נפאל שבהימלאיה מצפון להודו, לפחות משנת 1600 לסה"נ. ילד נפאלי נושא את הקוקרי מגיל חמש בערך, ובאופן טבעי הופך למיומן ביותר בשימוש בו. ברגע שהתגייס הגורקה לצבא, הפך כבר הקוקרי לחלק בלתי נפרד ולהמשך טבעי של ידו. זו נקודה חשובה, מכיוון שמעבר לתכונות הסכין, מה שהפך את הקוקרי לקטלני ביותר בקרב מטווח קצר היה המיומנות והיכולות של לוחמי הגורקה בהנפת הסכין. מיומנות זו ביטלה כמעט לחלוטין את יכולתו של היריב להתחמקות. לוחם גורקה מסוגל בהינף אחד לחצות את גולגולתו של היריב לשניים ולהגיע עד לחזהו.

רקע היסטורי
מקורו המדויק של הסכין אינו ידוע אך ברור למדי שהוא ממקור הודי. תושבי המזרח התיכון של תקופת הברונזה המאוחרת (1550-1150 לפנה"ס) השתמשו בחרב בעלת מבנה להב דומה, אם כי חד בצידו הקמור, בשם Khopesh או חרב-מגל. ישנה סברה כי היוונים העתיקו את הלהב הנ"ל, השחיזו אותו מצידו הקעור וקראו לו: Kopis. אחריהם המשיכו המקדונים להשתמש בלהב המיוחד בעל העיקול והבטן הקדמיים וכינו אותו בשם Machiara או מאוחר יותר כפי שכינו אותו הרומאים, Falcatta.
ייתכן והלהב מצא דרכו להודו עם גייסותיו של אלכסנדר הגדול, בכל מקרה הקוקרי הנפאלי המוקדם ביותר אשר מוכר לנו הינו הקוקרי שהיה שייך לרג'ה דראביה שאה, מי שהיה מלך נפאל ב-1627, והוא נמצא במוזיאון הנשק בקטמנדו.

מבנה וחלקים
הקוקרי מאופיין בלהב מאסיבי, מעוקל ומחודד בחלקו הפנימי, עיקר המשקל נוטה לעבר חלקו הקדמי. הטיית המשקל לעבר החלק הקדמי יוצרת מינוף אשר מאפשר מכה אדירה במינימום כוח מצד המשתמש. רוב סכיני הקוקרי מצוידים בשתי סכינים צדדיות: Chakma (לא מחודדת) – שימשה להחלקת הלהב (מעין שטול) וייתכן שגם להפקת אש בעזרת צור. Karda – סכין קטנה אשר שימשה לעבודה יומיומית. הקוקרים הצבאיים ברוב המקרים לא צוידו בזוג סכינים אילו.


Cho בווריאציות שונות

הלהב עצמו ברוב המקרים אינו מעוטר מכיוון שתוכנן להיות מאסיבי ולספוג עבודה קשה ו"התעללות". בדרך כלל יהיה ללהב חריץ/מסילה בחלקו העליון ולעתים אפילו שניים או שלושה. במקרים מסויימים ניתן למצוא להבים בעלי Hollow Ground (פני שטח קעורים), ובמקום מסילה/חריץ (Fuller) אנו מוצאים ממש פאזה לאורך הלהב כולו. ניתן למצוא פאזה אחת, שניים ואפילו שלושה. הלהבים בעלי הפאזות הם הנדירים יותר, וכמובן בעלי איכות גבוהה יותר.

ה-Cho (מוכר גם בשם Kauri) – נמצא קרוב לידית בתחתית הלהב, מעין שקע/חצי-סהר בצורות ווריאציות שונות. מטרתו של חלק זה שנויה במחלוקת: לנקז דם, לעצור את חרב היריב, כוונת במקרה של הטלת הקוקרי כמו בומרנג וכו'. אפילו הנפאלים אינם יודעים לומר בבטחון מהי מטרתו של חלק זה, אבל זהו סמל דתי הינדי, וזו כנראה הסיבה שאנו מוצאים אותו על הקוקרי. יצרנים שונים נהגו "לשחק" עם צורת ה-Cho והפכו אותו לסימן ההיכר שלהם. במקרים מסוימים, מלמד אותנו ה-Cho על זהות היצרן ומקורו הגיאוגרפי של הקוקרי.

הידית – ידיות יוצרו מחומרים שונים. ניתן למצוא ידיות עץ, קרן, שנהב, אם הפנינה, אבן-ירקן וכיו"ב. בדרך-כלל חוברה הידית כחתיכה אחת, כאשר הלשונית (Tang) עוברת לכל אורכה, והיא חוזקה מאחור בעזרת פקק מתכת (Pommel). בחלק הקרוב ללהב חוזקה הידית בעזרת Bolster ממתכת/פליז/כסף/זהב וכיו"ב, והללו חוזקו בעזרת תערובת של שרף דבש ומשמש, אשר חוממו ועורבבו יחדיו למעין אפוקסי טבעי.

הנדן – על-פי רוב עשוי הנדן משתי חתיכות עץ אשר נעטפו בעור עז, תאו או פיל. בחלק מהנדנים ניתן למצוא חתיכות מתכת לדקורציה, בחלקו התחתון והעליון של הנדן. בחלק האחורי של הנדן מצוי כיס ובוא מקום ל-Chakma ול-Karda. כפי שצויין קודם, זהו מאפיין של הקוקרים האזרחיים. הקוקרי הצבאי, על-פי רוב, לא צוייד בכיסים הללו. במידה ורצה החייל לצייד עצמו בשתי הסכינים הקטנות, הוא עשה זאת באופן מאולתר. כמו כן, ניתן למצוא נדנים מעץ בלבד, וכן נדנים מצופים בבד/קנווס (קוקרים צבאיים).


חלוקה לקטגוריות
בבואנו לחקור את הקוקרי, עלינו להבחין בין שני סוגים עיקריים: קוקרי אזרחי המתחלק לשניים: קוטימורה – הקוקרי הטקסי. וקוקרי לעבודה. וסוג שני – קוקרי צבאי.


סימול יצרן צבאי מעל ה-Cho

לקוקרי הצבאי נדן שטוח, הוא לא צויד ב-Chakma וה-Karda מאופיין בלהב מאסיבי, בעל פולר עמוק. היו קיימים מספר יצרנים מורשים, ברוב הקוקרים הצבאיים אין את החץ הצבאי הבריטי (בניגוד למה שמקובל לחשוב, במרבית המקרים בהם מופיע החץ זו תוספת מאוחרת או זיוף). יצרנים צבאיים מורשים סומנו (וגם זה במקרים מסויימים בלבד, רוב הקוקרים הצבאיים נעדרים את הסימול להלן) ע"י חצי סהר בווריאציות שונות.

הקורי האזרחי מאופיין בנדן עגלגל וצוייד מאחור בכיס ובו שתי הסכינים הקטנות. היו גם קוקרים של בעלי מלאכה אשר צויידו בכלים נוספים כגון מספריים, מסור, מפסלת, כלי רופא וכיו"ב. הקוטימורה (הקוקרי הטקסי), מאופיין בקישוטים רבים. הנדן קושט בעיטורים, צופה בחלקו העליון והתחתון בכסף/זהב, אשר עוטרו בסמלים שונים. הידיות עשויות חומרים יקרים – החל מקרן ועד שנהב, אבני-חן, צדף וכיו"ב.

אגדות ומיתוסים
הקוקרי אפוף אגדות ומיתוסים לרוב, חלקם שונים ומשונים. להלן שניים מהם:

מרגע שנשלף הקוקרי, הלהב חייב לראות דם. לכן אם נשלף הקוקרי ולא נעשה בו שימוש כנגד אויב, ייבצע בעליו חתך קטן בגופו על מנת "לתת" ללהב את נגיעת הדם המבוקשת. אגדה זו אינה נכונה כמובן. הקוקרי שימש ככלי עבודה יומיומי לחטיבת עצים, חידוד עץ, פתיחת קופסאות מתכת, חיתוך עשבים וכל עבודות יומיום שונות. הנפאלי משתמש בסכין במשך היום בתדירות כה גבוהה, כך שאילו היה חותך עצמו לאחר כל שליפה, היה מת מאיבוד דם.

חיילי הגורקה נהגו לכוון את הקוקרי בעזרת ה-Cho, ולהטילו כבומרנג. ובכן, אין עדויות ממשיות שאכן נעשה שימוש כזה בקוקרי. אולם גם אין עדויות אשר מפריכות שמועה זו. אני משאיר את ההחלטה לדמיונכם הפרוע (אם כי לרוב ניתן להסיק שהעדיף החייל לשמור את הנשק אצלו ולא להטילו לעבר האויב).

ביבליוגרפיה
G.C.Stone, A Glossary of the Construction, Decoration and Use of Arms and Armor, New York, 1961
Gerald Weland, Swords, Daggers, & Cutlasses, New Jersey, 1961
John Powell, The Kukri
Pat Farey, Knives, Guilford, 2003
ארצי ירום, מצגת בנושא הקוקרי הנפאלי – מיתוסים ועובדות