לדרמן - מיתוס מול מציאות (חלק שני - שנות התשעים)
לדרמן - מיתוס מול מציאות (חלק שני - שנות התשעים)
בעוד שבעשור הראשון לקיומה, בשנות השמונים, תיכננה חברת לדרמן גאדג'טים יחודיים כגון מיני-מולטיטול עם עזרי דיג, עזרי משרד, עזרי פיקניק וכדומה (ראה תמונות של דגמים שתוכננו בשנות השמונים ונמכרו בשנות התשעים), הרי שבמשך שנות התשעים הם התמקדו בקונספט שניסה להיות רציני יותר, ובינואר 1995, לקראת חג המתנות של ראש השנה הוכרז על תחילת ההפצה של הדגם שנקרא Super-Tool
אגב, תאריך הכרזה זה, בחודש ינואר כל שנה, הפך בחברה למסורת, ובו הוכרזה בכל שנה, תחילת ההפצה של דגמים חדשים.
הסופרטול, היה כלי גדול יותר מאותם גאדג'טים שנמכרו עד אז, הוא תוכנן לעמוד בעומסים מכאניים גדולים יותר, והילת הפרסום סביבו היתה כאילו היה מדובר בסט של כלי עבודה מקצועיים, שהיית שמח לקחת איתך לעבודת תחזוקה של אסטרונאוטים על תחנת החלל, או לכל הפחות כדי לפרק ולהרכיב את רכב הראלי שלך, באמצע המדבר.
הכלי הזה כלל ראש של פלאייר-שפיץ בגודל נורמלי (שניים וחצי אינץ'), להבים ננעלים באורך שלושה אינץ' עם חידוש, משור עץ, כאשר כל הכלים ננעלים, והגודל הכולל של הכלי כאשר הוא פתוח הזכיר גודל נורמאלי של פלאייר, משהו בסביבות שבעה אינץ', כ 17 וחצי ס"מ.
דא-עקא (למרבה הצער), ועל כך יעיד כל בעל כלי מדגם זה, את נעילת כל כלי אפשר לשחרר רק בפתיחת כלי אחר, ואם איתרע מזלך ונעלת את כולם, אתה בבעיה, כי לשחרר את הכלים ממצב זה, אפשר רק במאמץ (ובזהירות, כדי לא לשבור ציר או לשונית), בעזרת מברג שטוח חיצוני.
מדובר בקונספט-תיכנוני של מכשיר מתקפל בעל מעטפת מתכתית סגורה כאשר הוא מקופל, כדי להגן על הכלים הפנימיים מלכלוך, אבק ופגיעה מכאנית. במצב הסגור של הכלי, הוא נמצא כלוא במעין קליפה חיצונית סגורה העוטפת את הכלים הפנימיים.
קונספט זה מאפיין את כל הכלים של לדרמן, שנמכרו עד סוף שנות התשעים.
ב 1999 עמדו לשנות זאת בפעם הראשונה, אם-כי החברה המשיכה לתכנן ולייצר מספר דגמים בעלי מעטפת סגורה עד היום: מדובר בדגמים Super-Tool 200, Pulse (2001), Core (2005 ואפילו בדגם החדש שנקרא Super-Tool 300 עליו הוכרז רק לפני כמה חודשים:
עבור ה Super-Tool, תוכננה מאוחר יותר תוספת, ערכה חיצונית של ראש מתכוונן, לביטים מתחלפים בסטנדרד בינלאומי של הקסגון 6 מ"מ. התוספת נמכרה בנפרד, עם נרתיק ייעודי ואיפשרה שימוש בכלי, עם אינספור ראשי ביטים מגדלים וצורות שונים ומשונים וממקורות של יצרני צד-שלישי, לכל צורך שיבוא.
השילוב של שני הכלים, הסופר-טול וה Tool Adapter כפי שנקראה הערכה החיצונית, היה נסיון של לדרמן להפוך את שניהם יחד, למערכת שתספק טכנאים ואנשי אחזקה, נסיון שהוכח משך השנים כמשאלת-לב אופטימית.
בשלוש השנים הבאות, שקדו המתכננים של לדרמן על פיתוח תפיסה חדשה לגמרי של מולטי-טול, כזאת שבה מוותרים על רעיון המעטפת החיצונית במצב סגור, ובמקומה, ניתן יהיה לשלוף ארבעה להבים ננעלים כאשר הכלי מקופל, ועוד שבעה נוספים כאשר הכלי פתוח.
אגב, בדגם ה Wave מהדור הראשון (בתמונה מעל), הכלים הפנימיים (מספריים, פותחן, מברג וכו') אינם ניתנים לנעילה.
בדור השני של ה Wave, שנוצר בשנות האלפיים, בנוסף לשינויים אחרים, גם הכלים הפנימיים ננעלים.
תפיסת תיכנון זו הוכיחה את עצמה כפופולארית משך השנים, והובילה למספר גדול יחסית של דגמים נפרדים, שכולם וריאציות שונות אך דומות, לתפיסה הזו (בתמונה מתחת, מימין: Surge, באמצע: Charge TTI, משמאל: Wave מהדור השני)
בינואר 1998, הוכרז על תחילת ההפצה של הכלי מהתפיסה החדשה והוא נקרא בשם Wave, כלי שמאוחר יותר, בדור ההתפתחות השני שלו, בשנת 2004, עתיד להפוך גם למולטיטול הפופולארי ביותר של לדרמן, וגם למולטיטול הנמכר ביותר בעולם.
בתמונה: טים לדרמן מציג את דגם ה Wave מהדור הראשון
אלא שבאמתחתם של מתכנני לדרמן, הסתתר עיצוב מהפכני אפילו יותר מזה, בדמותו של הכלי שנקרא בשם Crunch, עליו הוכרז בינואר 1999.
הקראנץ' הוא למעשה הג'אפקה הקטנה בעולם, פלאייר-פטנט מתקפל, בתוספת מספר כלים ננעלים וראש לביטים מתחלפים בגודל הקסגון סטנדרטי, של 6 מ"מ.
הכלי נכשל בכל מבחני המכירה שלו, והוא ידוע כיום בתור הפלופ הרציני ביותר של לדרמן, בגלל היעדר קהל-יעד של מעוניינים, אל מול משאבי הפיתוח והייצור האדירים שהושקעו בו. למרות זאת, הוא נחשב עד היום, לפיתוח המהפכני ביותר של לדרמן, והוא נחשב לכלי מבוקש אצל אספנים, כי למרות שהוא בקושי נמכר, לא נסגר קו הייצור שלו, למרות שהוא הוא נדיר יחסית להשגה, בגלל המספר הקטן של עותקים בו הוא מיוצר, ורק על פי הזמנה.
בעוד שבעשור הראשון לקיומה, בשנות השמונים, תיכננה חברת לדרמן גאדג'טים יחודיים כגון מיני-מולטיטול עם עזרי דיג, עזרי משרד, עזרי פיקניק וכדומה (ראה תמונות של דגמים שתוכננו בשנות השמונים ונמכרו בשנות התשעים), הרי שבמשך שנות התשעים הם התמקדו בקונספט שניסה להיות רציני יותר, ובינואר 1995, לקראת חג המתנות של ראש השנה הוכרז על תחילת ההפצה של הדגם שנקרא Super-Tool
אגב, תאריך הכרזה זה, בחודש ינואר כל שנה, הפך בחברה למסורת, ובו הוכרזה בכל שנה, תחילת ההפצה של דגמים חדשים.
הסופרטול, היה כלי גדול יותר מאותם גאדג'טים שנמכרו עד אז, הוא תוכנן לעמוד בעומסים מכאניים גדולים יותר, והילת הפרסום סביבו היתה כאילו היה מדובר בסט של כלי עבודה מקצועיים, שהיית שמח לקחת איתך לעבודת תחזוקה של אסטרונאוטים על תחנת החלל, או לכל הפחות כדי לפרק ולהרכיב את רכב הראלי שלך, באמצע המדבר.
הכלי הזה כלל ראש של פלאייר-שפיץ בגודל נורמלי (שניים וחצי אינץ'), להבים ננעלים באורך שלושה אינץ' עם חידוש, משור עץ, כאשר כל הכלים ננעלים, והגודל הכולל של הכלי כאשר הוא פתוח הזכיר גודל נורמאלי של פלאייר, משהו בסביבות שבעה אינץ', כ 17 וחצי ס"מ.
דא-עקא (למרבה הצער), ועל כך יעיד כל בעל כלי מדגם זה, את נעילת כל כלי אפשר לשחרר רק בפתיחת כלי אחר, ואם איתרע מזלך ונעלת את כולם, אתה בבעיה, כי לשחרר את הכלים ממצב זה, אפשר רק במאמץ (ובזהירות, כדי לא לשבור ציר או לשונית), בעזרת מברג שטוח חיצוני.
מדובר בקונספט-תיכנוני של מכשיר מתקפל בעל מעטפת מתכתית סגורה כאשר הוא מקופל, כדי להגן על הכלים הפנימיים מלכלוך, אבק ופגיעה מכאנית. במצב הסגור של הכלי, הוא נמצא כלוא במעין קליפה חיצונית סגורה העוטפת את הכלים הפנימיים.
קונספט זה מאפיין את כל הכלים של לדרמן, שנמכרו עד סוף שנות התשעים.
ב 1999 עמדו לשנות זאת בפעם הראשונה, אם-כי החברה המשיכה לתכנן ולייצר מספר דגמים בעלי מעטפת סגורה עד היום: מדובר בדגמים Super-Tool 200, Pulse (2001), Core (2005 ואפילו בדגם החדש שנקרא Super-Tool 300 עליו הוכרז רק לפני כמה חודשים:
עבור ה Super-Tool, תוכננה מאוחר יותר תוספת, ערכה חיצונית של ראש מתכוונן, לביטים מתחלפים בסטנדרד בינלאומי של הקסגון 6 מ"מ. התוספת נמכרה בנפרד, עם נרתיק ייעודי ואיפשרה שימוש בכלי, עם אינספור ראשי ביטים מגדלים וצורות שונים ומשונים וממקורות של יצרני צד-שלישי, לכל צורך שיבוא.
השילוב של שני הכלים, הסופר-טול וה Tool Adapter כפי שנקראה הערכה החיצונית, היה נסיון של לדרמן להפוך את שניהם יחד, למערכת שתספק טכנאים ואנשי אחזקה, נסיון שהוכח משך השנים כמשאלת-לב אופטימית.
בשלוש השנים הבאות, שקדו המתכננים של לדרמן על פיתוח תפיסה חדשה לגמרי של מולטי-טול, כזאת שבה מוותרים על רעיון המעטפת החיצונית במצב סגור, ובמקומה, ניתן יהיה לשלוף ארבעה להבים ננעלים כאשר הכלי מקופל, ועוד שבעה נוספים כאשר הכלי פתוח.
אגב, בדגם ה Wave מהדור הראשון (בתמונה מעל), הכלים הפנימיים (מספריים, פותחן, מברג וכו') אינם ניתנים לנעילה.
בדור השני של ה Wave, שנוצר בשנות האלפיים, בנוסף לשינויים אחרים, גם הכלים הפנימיים ננעלים.
תפיסת תיכנון זו הוכיחה את עצמה כפופולארית משך השנים, והובילה למספר גדול יחסית של דגמים נפרדים, שכולם וריאציות שונות אך דומות, לתפיסה הזו (בתמונה מתחת, מימין: Surge, באמצע: Charge TTI, משמאל: Wave מהדור השני)
בינואר 1998, הוכרז על תחילת ההפצה של הכלי מהתפיסה החדשה והוא נקרא בשם Wave, כלי שמאוחר יותר, בדור ההתפתחות השני שלו, בשנת 2004, עתיד להפוך גם למולטיטול הפופולארי ביותר של לדרמן, וגם למולטיטול הנמכר ביותר בעולם.
בתמונה: טים לדרמן מציג את דגם ה Wave מהדור הראשון
אלא שבאמתחתם של מתכנני לדרמן, הסתתר עיצוב מהפכני אפילו יותר מזה, בדמותו של הכלי שנקרא בשם Crunch, עליו הוכרז בינואר 1999.
הקראנץ' הוא למעשה הג'אפקה הקטנה בעולם, פלאייר-פטנט מתקפל, בתוספת מספר כלים ננעלים וראש לביטים מתחלפים בגודל הקסגון סטנדרטי, של 6 מ"מ.
הכלי נכשל בכל מבחני המכירה שלו, והוא ידוע כיום בתור הפלופ הרציני ביותר של לדרמן, בגלל היעדר קהל-יעד של מעוניינים, אל מול משאבי הפיתוח והייצור האדירים שהושקעו בו. למרות זאת, הוא נחשב עד היום, לפיתוח המהפכני ביותר של לדרמן, והוא נחשב לכלי מבוקש אצל אספנים, כי למרות שהוא בקושי נמכר, לא נסגר קו הייצור שלו, למרות שהוא הוא נדיר יחסית להשגה, בגלל המספר הקטן של עותקים בו הוא מיוצר, ורק על פי הזמנה.
גם סכינים גם חרבות וגם מולטיטול למיניהם, גם סכיני מטבח עם צריך.
כל מה שיש בו להב מתקבל בברכה.
דרך אגב עם כבר בלדרמן עסקינן- אני היה לי בעבר את הסופרטול , היה נחמד לתקופה אבל היה בו משהו מעצבן , באמת הועיל במצבים מסויימים, אבל כאשר היה במצב פתוח בשימוש של הפלייר הידיות היו חשופות ולא היה נוח לשימוש עם הפלייר, כאשר היה שימוש בכל להב אחר זה היה פחות נוראי כי היה צריך לסגור אותו על מנת להשתמש , אבל משהו מטריד נוסף היה גם כאשר למשל משתמשים במסור או באחד הלהבים , החורפה של הלהב תמיד היתה פונה כלפי הידית הנגדית ואז נוצר מצב לא נוח כל כך לחיתוך. לפחות לא לי.
שמתי לב שבדגמים המאוחרים יותר הלהב היה פונה כלפי חוץ , ככה שהלהב הוא בעצם בידית התחתונה כאשר מחזיקים את הכלי יש יותר נוחיות לחיתוך.
למרות שמטלת החיתוך מבחינתי תמיד היתה האחרונה עם הכלים הללו, אותי שימש בעיקר המסור או המברגים למיניהם. לחתיוך תמיד היה איזה ספידרקו בסביבה.
כל מה שיש בו להב מתקבל בברכה.
דרך אגב עם כבר בלדרמן עסקינן- אני היה לי בעבר את הסופרטול , היה נחמד לתקופה אבל היה בו משהו מעצבן , באמת הועיל במצבים מסויימים, אבל כאשר היה במצב פתוח בשימוש של הפלייר הידיות היו חשופות ולא היה נוח לשימוש עם הפלייר, כאשר היה שימוש בכל להב אחר זה היה פחות נוראי כי היה צריך לסגור אותו על מנת להשתמש , אבל משהו מטריד נוסף היה גם כאשר למשל משתמשים במסור או באחד הלהבים , החורפה של הלהב תמיד היתה פונה כלפי הידית הנגדית ואז נוצר מצב לא נוח כל כך לחיתוך. לפחות לא לי.
שמתי לב שבדגמים המאוחרים יותר הלהב היה פונה כלפי חוץ , ככה שהלהב הוא בעצם בידית התחתונה כאשר מחזיקים את הכלי יש יותר נוחיות לחיתוך.
למרות שמטלת החיתוך מבחינתי תמיד היתה האחרונה עם הכלים הללו, אותי שימש בעיקר המסור או המברגים למיניהם. לחתיוך תמיד היה איזה ספידרקו בסביבה.
יפה מאד ומרעננן, האם תהיה לנו מערכה שלישית ?
מניסיוני האישי .יש לי עם הלדרמן שתי בעיות, ושתיהן קשורות במשקל.
הבעיה הראשונה ,אם אתה מכניס אותו לכיס המכנסיים הוא מוריד לך אותם למטה .
והשניה וזה הפרדוקס, שאם אתה משאיר אותו רגע באיזה מקום ,ומסובב את הראש , הוא הופך להיות קל מהאויר ופשוט עף.
מניסיוני האישי .יש לי עם הלדרמן שתי בעיות, ושתיהן קשורות במשקל.
הבעיה הראשונה ,אם אתה מכניס אותו לכיס המכנסיים הוא מוריד לך אותם למטה .
והשניה וזה הפרדוקס, שאם אתה משאיר אותו רגע באיזה מקום ,ומסובב את הראש , הוא הופך להיות קל מהאויר ופשוט עף.
נערך לאחרונה על ידי GOREN55 ב 16:09 ,5 נובמבר 2009, ה', נערך פעם 1 בסך הכל.
הסטנדרט הבינ"ל הוא לא בדיוק 6 ממ אלא 6.3 למיטב ידיעתי, שהוא מקביל למידה 1/4 אינץ' (השיטה האימפיריאלית הגאונית של בואו נחלק בשמונה, כי בעשר זה קשה). ישנם גם ביטים אשר הקנה שלהם הוא 3/8 אבל זה כבר קשור לפורום כלי עבודה יותר מאשר לפורום סכינים...
סכין שמקבלים במתנה לא בודקים לה בשיניים...
סכין מהגדרתה היא כלי לפני שהיא כלי נשק.
סכין מהגדרתה היא כלי לפני שהיא כלי נשק.
בדגם שבא אחריו, בשנת 2001, ה "Super Tool 200", קצוות הידית היו כבר מעוגלות כלפי פנים, וגם נוספו לו כפתורים בצורת "בננה" בצדדים, לשיחרור להבים נעולים.tutisdog כתב:היה לי בעבר את הסופרטול , היה נחמד לתקופה אבל היה בו משהו מעצבן , באמת הועיל במצבים מסויימים, אבל כאשר היה במצב פתוח בשימוש של הפלייר הידיות היו חשופות ולא היה נוח לשימוש עם הפלייר.
שני השינויים האלה הפכו את הגירסה החדשה של הכלי, לנוח בהרבה מקודמו.
אתה צודק. יש טולרנס של כמה עשיריות בין הביט לבין החור בראש ההרכבה. אני קורא לו 6 מ"מ מטעמי נוחיות של התעלמות משארית.ברווז כתב:הסטנדרט הבינ"ל הוא לא בדיוק 6 ממ אלא 6.3 למיטב ידיעתי, שהוא מקביל למידה 1/4 אינץ' (השיטה האימפיריאלית הגאונית של בואו נחלק בשמונה, כי בעשר זה קשה). ישנם גם ביטים אשר הקנה שלהם הוא 3/8 אבל זה כבר קשור לפורום כלי עבודה יותר מאשר לפורום סכינים...
לגבי השיטה האימפריאלית נאמר לי מגורמים יודעי-דבר, שהיא במקור שיטה יוונית-רומאית של חלוקת כל מידה לחצי, רבע, שמינית, אחד חלקי שש-עשרה, אחד חלקי שלושים-ושתיים וכן הלאה, כלומר, חלוקת כל מידה למחצית, אחרי שפיתאגורס המציא שיטה לחלוקה מדוייקת למציאת חצי בעזרת מחוגה.
מישהו סיפר לי פעם, שאפילו את זה, הם גנבו מהמצרים, או הבבלים, או משהו כזה...
את השיטה העשרונית חוגגים כהמצאה מוסלמית מימי הביניים, והאמת היא שהם גנבו את זה מההודים.
הדבר היחידי שעדיין נשאר חדש תחת השמש, הוא קרם-שיזוף
הרומן האישי הפושר שלי עם הלדרמן החל בצבא- בסדרת מילוט בקורס טיס הבנתי שהסופרטול הוא חלק מחגור המילוט של טייסי חיל האויר, והסבירו כמה דברים שימושיים שאפשר לעשות איתו.
כשעברתי לשריון קיבלתי שי קצינים מהחטיבה סופרטול ששימש אותי היטב לכל מיני שטויות בטנק. הוא דווקא ישב טוב על החגורה של המכנסיים, אבל משך את הכיס חזק למטה כשלבשתי סרבל...
כמובן שהוא היה קל מהאוויר ברגע אחד בקסטינה, ונגנב כנראה על ידי איזה ג'ובניק רקוב.
רכשתי לי סופרטול 200 המשמש אותי עד היום. אינני מסתובב איתו (הוא באמת כבד ומסורבל בכיס, ואני לא מקפיד לחגור חגורה), אבל לעבודות פשוטות בבית ולטיולים הוא משמש אותי היטב. הוא לא נוח לשום עבודה ממושכת -המברגים אינם ממורכזים, הסכינים והמשור פונים פנימה, הידיות אמנם מעובדות יותר יפה אך עדיין אינן נוחות ביד.
בתור הכתובת הקבועה להשחזות וטיפולים בפלוגת המילואים שלי נתקלתי בוויבים והסרג'ים למיניהם- כלים באיכות נמוכה יותר, עדינים מדי לטעמי, שיתרונותיהם היחידים הם הנוחות ביד ונוחות השימוש בלהבים.
כשעברתי לשריון קיבלתי שי קצינים מהחטיבה סופרטול ששימש אותי היטב לכל מיני שטויות בטנק. הוא דווקא ישב טוב על החגורה של המכנסיים, אבל משך את הכיס חזק למטה כשלבשתי סרבל...
כמובן שהוא היה קל מהאוויר ברגע אחד בקסטינה, ונגנב כנראה על ידי איזה ג'ובניק רקוב.
רכשתי לי סופרטול 200 המשמש אותי עד היום. אינני מסתובב איתו (הוא באמת כבד ומסורבל בכיס, ואני לא מקפיד לחגור חגורה), אבל לעבודות פשוטות בבית ולטיולים הוא משמש אותי היטב. הוא לא נוח לשום עבודה ממושכת -המברגים אינם ממורכזים, הסכינים והמשור פונים פנימה, הידיות אמנם מעובדות יותר יפה אך עדיין אינן נוחות ביד.
בתור הכתובת הקבועה להשחזות וטיפולים בפלוגת המילואים שלי נתקלתי בוויבים והסרג'ים למיניהם- כלים באיכות נמוכה יותר, עדינים מדי לטעמי, שיתרונותיהם היחידים הם הנוחות ביד ונוחות השימוש בלהבים.
תגובה אצל חובבי לדרמן ותיקים, היא שה סופרטול-200 הוא הדגם הכי חחזק והכי עמיד שהם עשו עד היום, לא יעזור כל הצ'רג' והסרג' וכל הכלים היאפים האלה, זה מתאים אולי לטיולים או לטרקים. חלק לא אוהבים את כפתורי-השיחרור המעוגלים האלה, שהם בדרך כלל אלה שבעלי הדגם Core, שבו כפתורי השיחרור נמצאים על הגב של ידית הפלייר, והם מופעלים בלחיצה, ולא במשיכה כמו בסופרטול-200 . גם הדגם הזה חזק אבל הוא גם פשוט יותר
אני מקווה שתרמתי במשהו, כי הכלים החדשים יותר של לדרמן נהיים גרועים משנה לשנה, וכולם נדבקים לכל הדגמים ה"משוכללים" שהם בעצם יותר חלשים
אני מקווה שתרמתי במשהו, כי הכלים החדשים יותר של לדרמן נהיים גרועים משנה לשנה, וכולם נדבקים לכל הדגמים ה"משוכללים" שהם בעצם יותר חלשים
אכתוב על כך בחלק השלישי (שנות האלפיים), אבל בלדרמן כבר הבינו שהכלים ה"מורכבים יותר" שלהם הם גם איך לומר, יותר "מעודנים" (שזו דרך מנומסת לומר שהם יותר חלשים), ולכן הם יצאו השנה עם ה Super Tool 300 שהוא חזרה לקונספט הישן של קליפה חיצונית סגורה עם ידיות עם של פרופיל U, שהנציג האחרון שלה בשושלת היה ה Core, שהוא דגם מסיבי, חזק וגדול - אבל גם פשוט יותר במבנה שלו.
האם מישהו ניסה את הויקטורינוקס- סוויס טול?
חלילה לי מלקטרג על הלדרמן,
וכל הכבוד על הסקירה הרצינית והמושקעת.
אני אוסיף כאן פן נוסף- על הסוויס טול, שבד"כ פחות מוכר, כי פחות עושים לו "קולות" שייוק, ולדעתי חבל מאוד כי הצרכנים הם שמפסידים.
אני הולך כבר זמן רב מאוד עם סוויסטול,(למעשה כמה כי גם הם נוטים לפתח רגלים ולהעלם..) ולדעתי (האישית כאמור), מבחינת קונספט של עיצוב הכלים ,תכנונם וביצועם, הוא ממש מעולה.
וכאמור מוצלח מזה של הלדרמן.
הבעיה היחידה- הינה המשקל- אך כאמור מאחר והוא נישא על החגורה -אין לזה כל כך משמעות.
אם הייתי צריך לבחור בין ה2 - ללא היסוס הייתי הולך על הסוויס טול של ויקטורינוקס,
עם המשור הורדתי עצים -כשהייתי צריך,עם משור הברזל חתכתי ושייפתי,
ועם שאר הכלים השתמשתי ממש כמו ארגז כלים מושלם, הם נתנו את הדעת מבחינה ארגונומית ומקצועית , ונראה שצוות הפיתוח "השקיע" מחשבה.
וכל הכבוד על הסקירה הרצינית והמושקעת.
אני אוסיף כאן פן נוסף- על הסוויס טול, שבד"כ פחות מוכר, כי פחות עושים לו "קולות" שייוק, ולדעתי חבל מאוד כי הצרכנים הם שמפסידים.
אני הולך כבר זמן רב מאוד עם סוויסטול,(למעשה כמה כי גם הם נוטים לפתח רגלים ולהעלם..) ולדעתי (האישית כאמור), מבחינת קונספט של עיצוב הכלים ,תכנונם וביצועם, הוא ממש מעולה.
וכאמור מוצלח מזה של הלדרמן.
הבעיה היחידה- הינה המשקל- אך כאמור מאחר והוא נישא על החגורה -אין לזה כל כך משמעות.
אם הייתי צריך לבחור בין ה2 - ללא היסוס הייתי הולך על הסוויס טול של ויקטורינוקס,
עם המשור הורדתי עצים -כשהייתי צריך,עם משור הברזל חתכתי ושייפתי,
ועם שאר הכלים השתמשתי ממש כמו ארגז כלים מושלם, הם נתנו את הדעת מבחינה ארגונומית ומקצועית , ונראה שצוות הפיתוח "השקיע" מחשבה.
מי מחובר
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 5 אורחים
