הי,
אם אתה לא רוצה להתעסק עם חלודה, סטיינלס.
לשתיהן ביצועים מעולים, והפלדה של מורה ברמה גבוהה, אז ההבדלים לא בשמיים.
יש לי את שתייהן, והן מאוד טובות.
לך על הסטיינלס.

מה המשמעות של להתעסק עם חלודה?
נניח ואני יוצא לקמפינג פעם בשבוע, כל מה שנדרש זה לשים קצת שמן לאחר השימוש?

ולגבי הסטיינלס - ממה שאני רואה באינטרנט, היא מאופיינת בקושי משמעותי בכל מה שנוגע להשחזה.

האם זה נכון גם לגבי המורה? הייתי שמח לשמוע קצת יותר על היתרונות של כל סוג

תודה

שמע, עד לפני איזה חודש חודשיים, הייתי בדיוק במצב שלך. גם אני הבנתי שמומלצת פלדת קרבון ואכן רכשתי מורה מקרבון.
יצאתי איתה לקמפינג. חשבתי לתומי, מה זה טיפול? אני יוצא לקמפינג יומיים שלושה, אחזור הביתה ואטפל בסכין. בערב הראשון, חתכתי קצת ירקות וסטקיים. בתום השימוש, לפני השינה, שטפתי את הסכין במים והחזרתי לנדן. למחרת בבוקר הסכין היתה כ ת ו מ ה מחלודה. בזנ"ט. התבאסתי לחלוטין, זרקתי אותה בתיק ולא השתמשתי בה יותר. כשחזרתי הביתה, הזמנתי מיד מורה סטיינלס. את הקרבון, אני שומר בבית ולא מוציא אותה החוצה. לדעתי החסרון העיקרי שלה (החלודה) מגמד את היתרונות הזניחים של פלדת קרבון.

Fox כתב:מה המשמעות של להתעסק עם חלודה?
נניח ואני יוצא לקמפינג פעם בשבוע, כל מה שנדרש זה לשים קצת שמן לאחר השימוש?

ולגבי הסטיינלס - ממה שאני רואה באינטרנט, היא מאופיינת בקושי משמעותי בכל מה שנוגע להשחזה.

האם זה נכון גם לגבי המורה? הייתי שמח לשמוע קצת יותר על היתרונות של כל סוג

תודה

סכין שמחלידה צריכה סביבה יבשה וחומר מבודד על הלהב (מהלחות), כמו שמן, וזלין וכו'...זה עניין שלך איך אתה מתחזק וכמה בא לך להתעסק עם זה.
חשוב להשאירה יבשה כל הזמן ואם אתה בסביבה עם לחות גבוהה - אז כן תמרח עליה מעט שמן או משהו דומה.

השחזה...קושי...לצרכים שאתה מתאר, לא נראה לי שזה פקטור משמעותי; קל להשחיז קרבון - נכון, כמה קל...לא כזה הבדל מהאל חלד...

ועמית פרנקל - לגבי המורה החלודה שלך, קח סמרטוט עם מעט שמן (רצוי בסגנון WD40) ותתחיל לקרצף, אם זה לא עוזר קח נייר מים, הכי עדין שיש (2000) ותעביר על הלהב, זה יסיר את החלודה בשניה, אבל ילטש לך מעט את הלהב.

שלום

אני מעדיף את להבי הפחמן של מורה על פני להבי הסטינלס שלהם. אני משתמש באופן קבוע בטיולים של מס ימים או בקמפינג משפחתי בסכיני מורה וגיליתי שלהבי הפחמן טובים באופן משמעותי בהחזקת חוד וקלות השחזה. כבר יצא לי לקבל קיפופים קטנים בקצה הלהב בעבודה פשוטה על עץ עם להבה סטינלס (העצים בישראל מאוד וקשים, מלבד אורן) ולשוב עם להב חד וללא כל פגיעה מעבודות קשות בהרבה עם להב פחמן.
לא היו לי כל בעיות עם חלודה על להבי הפחמן של מורה אני מנגב את הלהב כשהוא נרטב וזהו! שמן אני שם רק בבית לסכינים שאני מאחסן ללא שימוש לזמן ממושך (מעל חודש).
בקמפינג לפני שנה בת זוג של חבר השתמשה לסלט במורה קרבון ולאחר השימוש החזירה אותה רטובה לנדן והכניסה לאחד הארגזים, רק לאחר כשבוע הסכין חסרה לי ומצאתי אותה מלאה חלודה. כוס חומץ ומעט ניקוי בצמר פלדה הסירו בקלות את כל החלודה. זו ממש לא היתה בעיה.
לניסיוני מורה בפלדת פחמן עדיפות בהרבה על הסטינלס... אבל אלו שתי האגורות שלי

amir.frenkel כתב:שמע, עד לפני איזה חודש חודשיים, הייתי בדיוק במצב שלך. גם אני הבנתי שמומלצת פלדת קרבון ואכן רכשתי מורה מקרבון.
יצאתי איתה לקמפינג. חשבתי לתומי, מה זה טיפול? אני יוצא לקמפינג יומיים שלושה, אחזור הביתה ואטפל בסכין. בערב הראשון, חתכתי קצת ירקות וסטקיים. בתום השימוש, לפני השינה, שטפתי את הסכין במים והחזרתי לנדן. למחרת בבוקר הסכין היתה כ ת ו מ ה מחלודה. בזנ"ט. התבאסתי לחלוטין, זרקתי אותה בתיק ולא השתמשתי בה יותר. כשחזרתי הביתה, הזמנתי מיד מורה סטיינלס. את הקרבון, אני שומר בבית ולא מוציא אותה החוצה. לדעתי החסרון העיקרי שלה (החלודה) מגמד את היתרונות הזניחים של פלדת קרבון.

אוקיי
דבר ראשון להב קרבון חדש משרים בכוס חומץ למשך שעה או יותר על מנת לעודד פטינה על הלהב.
דבר שני תמיד תמיד מנגבים להב קרבון בסיום שימוש רטוב
דבר שלישי לשימוש ממשי בסכין שטח(לא סלט בקמפינג), היתרונות של החזקת החוד וקלות ההשחזה של הקרבון הם ממש ממש לא זנחים.

Shrubbery כתב:
סכין שמחלידה צריכה סביבה יבשה וחומר מבודד על הלהב (מהלחות), כמו שמן, וזלין וכו'...זה עניין שלך איך אתה מתחזק וכמה בא לך להתעסק עם זה.
חשוב להשאירה יבשה כל הזמן ואם אתה בסביבה עם לחות גבוהה - אז כן תמרח עליה מעט שמן או משהו דומה.

השחזה...קושי...לצרכים שאתה מתאר, לא נראה לי שזה פקטור משמעותי; קל להשחיז קרבון - נכון, כמה קל...לא כזה הבדל מהאל חלד...

ועמית פרנקל - לגבי המורה החלודה שלך, קח סמרטוט עם מעט שמן (רצוי בסגנון WD40) ותתחיל לקרצף, אם זה לא עוזר קח נייר מים, הכי עדין שיש (2000) ותעביר על הלהב, זה יסיר את החלודה בשניה, אבל ילטש לך מעט את הלהב.

תודה. כבר ניקיתי ושימנתי.
ארזתי ואיחסנתי בארון יבש ...

bushcraft כתב: אוקיי
דבר ראשון להב קרבון חדש משרים בכוס חומץ למשך שעה או יותר על מנת לעודד פטינה על הלהב.
דבר שני תמיד תמיד מנגבים להב קרבון בסיום שימוש רטוב
דבר שלישי לשימוש ממשי בסכין שטח(לא סלט בקמפינג), היתרונות של החזקת החוד וקלות ההשחזה של הקרבון הם ממש ממש לא זנחים.

1. תודה, אני אנסה.
2. זה למדתי בדרך הקשה. ראה 1.
3. אני בקמפינג, לא חופר כל היום מחילות עם הסכין. ואני גם לא יוצא למסעות הישרדות. הכנת אוכל זה בהחלט שימוש נכבד בסכין והיא צריכה להיות ראויה לכך, ללא חלודה. כבר אמרתי והגעתי למסקנה שלשימושים שלי עדיפה סכין סטיינלס. ודרך אגב, אני לוקח איתי משחיז.

אשמח אם תשתף אותי באיזו סיטואציה שקרתה לך, שמחת שלקחת קרבון ולא סטיינלס ולמה.

להב פחמן זה להב מעולה, ובכללי הלהבי פחמן של מורה מעולים...
אתה יכול לעשות ללהב שלך צריבה בחומץ וזה ישפר משמעותית את החוסן שלו לחלודה ,
תשרה את הלהב בחומץ ביתי 40 דקות, או עד שכל הלהב מקבל ציפוי עכור שחרחר..

אגב השיטה הזו טובה לנקות את הלהב משמנים או חומרים שנדבקים ומכתימים את הלהב....

אפשר להשרות את הלהב כמה דקות ואז לנגב טוב טוב וכל הלכלוך יורד.

אחיטוב, אני מודה שיכאב לי הלהב לעשות צריבה בחומץ למורה חדשה מהקופסא..

אגב קראתי גם שבלהב קרבון לעיתים יש שאריות של הציפוי אפוקסי השחור בעת חיתוך אוכל ומדובר בחומר מסרטן (למשל בחיתוך בצל). האם נתקלתם בתופעה כזו?
ובשאלה שונה לחלוטין, האם הנדן המורחב שכולל אבן אש ומשטח השחזה הוא אפקטיבי? כלומר ההשחזה נוחה ויעילה או שכדאי לקנות בנפרד?

לא נתקלתי בשאריות כשחתכתי בצל.

לי אישית יש מורה פלדת קרבון ואני מרוצה ממנה מאוד אבל לדעתי סטיינלס יותר טובה בשביל סכין לטיולים.

לדעתי תיקח סיטנלס הן ממש לא קשות להשחזה (שלושה עד שישה סטרופים מכל צד בגירט 1000 בערך יחזירו לגילוח בינוני),לי אף פעם לא החלידה מורה אל-חלד גם כשהיא בתוך הנדן רטובה חמישה ימים,והן לא מאבדות את החדות כל כך מהר ואם השימוש ההעיקרי שלך זה הכנת אוכל אז אתה תחשיז אותה בערך פעם בחצי שנה,לגבי הגירסה עם האבן אש והמשחיז אני לא יודע אם זה נוח,אבל יש לי את ה-fireknife שזה שיתוף פעולה בין מורה לlight my fire והיא פשוט מעולה (אם אתה תבחר בזאת תזמין מחו"ל בגלל שבארץ היא יכולה לעלות לך עד פי שתיים וחצי יותר מחו"ל).

amir.frenkel כתב:

bushcraft כתב: אוקיי
דבר ראשון להב קרבון חדש משרים בכוס חומץ למשך שעה או יותר על מנת לעודד פטינה על הלהב.
דבר שני תמיד תמיד מנגבים להב קרבון בסיום שימוש רטוב
דבר שלישי לשימוש ממשי בסכין שטח(לא סלט בקמפינג), היתרונות של החזקת החוד וקלות ההשחזה של הקרבון הם ממש ממש לא זנחים.

1. תודה, אני אנסה.
2. זה למדתי בדרך הקשה. ראה 1.
3. אני בקמפינג, לא חופר כל היום מחילות עם הסכין. ואני גם לא יוצא למסעות הישרדות. הכנת אוכל זה בהחלט שימוש נכבד בסכין והיא צריכה להיות ראויה לכך, ללא חלודה. כבר אמרתי והגעתי למסקנה שלשימושים שלי עדיפה סכין סטיינלס. ודרך אגב, אני לוקח איתי משחיז.

אשמח אם תשתף אותי באיזו סיטואציה שקרתה לך, שמחת שלקחת קרבון ולא סטיינלס ולמה.

כשאני יוצא לקמפינג (תמיד עם משפחה ולפעמים משפחות נוספות), אני לוקח איתי ציוד רב ומגוון, במצבים אלה אני מביא איתי את כל העולם ואישתו. ואז אני משתמש בכלי יעודי לכל משימה: פויקה לבישול, קולפן לקילוף וסכין מטבח סטינלס לחיתוך ירקות.

אבל כשאני יוצא לטייל, אני יוצא לרוב לבד. מקסימום אני מצרף את הכלבה (רק עם אישתי צריכה חופש גם ממנה). אני יוצא עם מינימום ציוד שזה אומר תיק קטן מאוד עם שמיכת צמר, יריעת ניילון, סיר קטן (מה שמכונה פינג'ן), אוכל יבש (שיבולת שועל, עדשים, קקאו, סוכר ומלח) מים, כלי להב (תמיד סכין קרבון קטנה לרוב מסור ולפעמים גם גרזן מעולה), אש, מעט חבל דק, משחיז, טלפון ו... זהו.
אני מכין מה שאני צריך ומשתדל לחסוך באנרגיה (מאמץ גופני) בשביל לא לצרוך הרבה מזון(צריך לסחוב אותו או להכנס ליישובים לקנות )
סכין קרבון קטנה היא הכלי העיקרי ובמקרים רבים היחיד לו אני זקוק, כל פגיעה באיכות החוד גורמת לי לעיפות רבה יותר. אני מכין לי להנאתי (אין לזה שום צידוק מלבד ההנאה שלי) את כל מה שנחוץ לי (יתדות מוטות, כפות וסתם כלים לקישוט) וגם מה שלא נחוץ.
ניסיתי מורה סטינלס והתאכזבתי מאוד, הלהב קיבל קיפוף קטנטן בחוד מעיבוד ענף אקליפטוס יבש למוט למחסה.
סכיני מורה קרבון לא אכזבו אותי אף פעם.

אני לא יודע כמה 'גריט' של המשטח השחזה, למרות שבטח הוא מיהלום בכלל,

הוא יכול להיות יעיל מאוד בכך שצורת ההשחזה שלך תהייה בעיגולים חוזרים ככה לאורך הלהב, כמו שמשחיזים גרזן חרמש או כלי להב גדולים וגסים, כך זה יהיה יעיל בהחלט כך שהמשחט גם שיקול בשבילך,

דרך אגב על הדרך פרגן לי בקישור קניה של המורה בלאק המדוברת!!

http://www.ebay.com/itm/Mora-of-Sweden- ... 5657b0c6cf

http://www.ebay.com/itm/MORA-OF-SWEDEN- ... 35d396a904

bushcraft כתב:

amir.frenkel כתב:

bushcraft כתב: אוקיי
דבר ראשון להב קרבון חדש משרים בכוס חומץ למשך שעה או יותר על מנת לעודד פטינה על הלהב.
דבר שני תמיד תמיד מנגבים להב קרבון בסיום שימוש רטוב
דבר שלישי לשימוש ממשי בסכין שטח(לא סלט בקמפינג), היתרונות של החזקת החוד וקלות ההשחזה של הקרבון הם ממש ממש לא זנחים.

1. תודה, אני אנסה.
2. זה למדתי בדרך הקשה. ראה 1.
3. אני בקמפינג, לא חופר כל היום מחילות עם הסכין. ואני גם לא יוצא למסעות הישרדות. הכנת אוכל זה בהחלט שימוש נכבד בסכין והיא צריכה להיות ראויה לכך, ללא חלודה. כבר אמרתי והגעתי למסקנה שלשימושים שלי עדיפה סכין סטיינלס. ודרך אגב, אני לוקח איתי משחיז.

אשמח אם תשתף אותי באיזו סיטואציה שקרתה לך, שמחת שלקחת קרבון ולא סטיינלס ולמה.

כשאני יוצא לקמפינג (תמיד עם משפחה ולפעמים משפחות נוספות), אני לוקח איתי ציוד רב ומגוון, במצבים אלה אני מביא איתי את כל העולם ואישתו. ואז אני משתמש בכלי יעודי לכל משימה: פויקה לבישול, קולפן לקילוף וסכין מטבח סטינלס לחיתוך ירקות.

אבל כשאני יוצא לטייל, אני יוצא לרוב לבד. מקסימום אני מצרף את הכלבה (רק עם אישתי צריכה חופש גם ממנה). אני יוצא עם מינימום ציוד שזה אומר תיק קטן מאוד עם שמיכת צמר, יריעת ניילון, סיר קטן (מה שמכונה פינג'ן), אוכל יבש (שיבולת שועל, עדשים, קקאו, סוכר ומלח) מים, כלי להב (תמיד סכין קרבון קטנה לרוב מסור ולפעמים גם גרזן מעולה), אש, מעט חבל דק, משחיז, טלפון ו... זהו.
אני מכין מה שאני צריך ומשתדל לחסוך באנרגיה (מאמץ גופני) בשביל לא לצרוך הרבה מזון(צריך לסחוב אותו או להכנס ליישובים לקנות )
סכין קרבון קטנה היא הכלי העיקרי ובמקרים רבים היחיד לו אני זקוק, כל פגיעה באיכות החוד גורמת לי לעיפות רבה יותר. אני מכין לי להנאתי (אין לזה שום צידוק מלבד ההנאה שלי) את כל מה שנחוץ לי (יתדות מוטות, כפות וסתם כלים לקישוט) וגם מה שלא נחוץ.
ניסיתי מורה סטינלס והתאכזבתי מאוד, הלהב קיבל קיפוף קטנטן בחוד מעיבוד ענף אקליפטוס יבש למוט למחסה.
סכיני מורה קרבון לא אכזבו אותי אף פעם.

נראה לי נפלת על אחת דפוקה,המורה 546 שרדה כמה דפיקות על אבן (לא אני עשיתי,חבר שלא יודע איך עובדים עם סכין השתמש לרגע) עד שהיא הראתה צ'יפינג ברמה שממש מפריעים לעבודה.