חבל שהם מטעים מאוד בפרסום.
חלק מהתכונות שהם מציגים על הסכין הקרמית נכונות מאוד, עמידות לקורוזיה וחמצון, קושי גבוה (לא חוזק! זה לא אותו דבר!), שמירה על חדות לאורך זמן רב מאוד.
נכון, גם לא משאירה שאריות מתכת במזון, אבל למען ההגינות, גם פלדה לא, אלא אם כן איכשהו אתה משתמש במזון לחיתוך פלדה

ועכשיו החסרונות:
הסכין אכן קשה מאוד, לא חזקה, קשה. וקשה = פריכה, אם הסכין נופלת ואפילו מגובה נמוך, כמו לתוך הכיור, היא עלולה להתנפץ כמו זכוכית, כמו כן, אם תוך כדי חיתוך תפגע בחפץ קשה כמו עצם אתה עלול ליצור סדקים ושברים קטנים בלהב (chips).
כתוצאה מרמת הקושי הגבוהה יש עמידות גבוהה מאוד לשחיקה וזה אומר חדות לאורך זמן אבל כאשר יגיע הזמן להשחיז, והוא יגיע\ אין סכין שלא זקוקה להשחזה, אתה תקלל את היום שקנית אותה, אפילו על יהלום זו השקעה לא קטנה.

לדעתי, בינתיים עוד לא נוצר החומר שמנצח פלדה איכותית במטבח.

ערכתי על מנת לצרף ציטוט קטן מהלינק שצירפת: "אחריות: חצי שנה. (לא כולל שבר)"

אחי הביא מספר סכינים קרמיות מארה"ב..יצא לי לראות אותן עושות רושם טוב דווקא..
חדות ביותר ועושות את העבודה אני לא מבין בקשר להשחזה שלהן
בקשר לשבירות זה נכון הן מאד "פריכות" אבל אם הפרט הזה זניח בעניך אני יכול להמליץ על סכין כזו לחיתוכים יפים ונקיים...

תוגה לכל מי שהגיב.
מישהו אולי מכיר קצת את החומר שמשמש להכנת הלהבים האלה?

התחלנו בסכיני אבן, משם עברנו לפלדה דרך ברונזה, ברזל, ועוד כמה, משם לפלדות היי-טק, ובסוף?
בסוף חזרנו לסכינים מאבן...

בתקווה שזה לא יתפתח לוויכוח..

אז ככה, נתקלתי בסכין שף מעוגלת קרמית, לאו דווקא מהחברה בפרסומת אצל חבר שהוא שף, הסכין אמנם עשויה מקרמיקה ודברים שרשומים בפרסומת נכונים ברובם.
קודם כל הלהב חד ברמה ושומר על החוד (היא חותכת פרי וירק כמו שאף סכין מתכת לא תצליח)
ממה שהבנתי ממנו וגם מהגיון לא כדאי לנסות לחתוך בשר עם עצם, זה סתם יוביל לשבירת החוד אבל בטח שלא לשבירת כל הסכין, כפי שכבר אמרתי היא עשויה מקרמיקה אבל לא כל נפילה לכיור תשבור אותה, אלא אם החלטת להטיל אותה ואז ישנן גם סכינים ממתכת שלא תחזקנה מעמד.
אישית מה שהבנתי ממנו הבעיה העיקרית של הסכינים האלו היא החוד עצמו נשבר מהר, ושכבת אבנית שמצטברת פעם בכמה זמן.

הסכין עשוי אלומינה (הצורה הגבישית של תחמוצת האלומיניום).

רעי בטח יוכל הרחיב בנושא ולסבר את האוזן.

רם (קרמיט).

כמה מילים:

נתחיל מהשורה התחתונה- סכינים קרמיות הן כבר כמה שנים מוצר מדף עם מעריצים משלו, שוק נאה ומגוון דגמים. הן נמכרות במחירים של עשרות דולרים עד קצת מעל 100, מה שבאופן טבעי מכוון למשתמש הביתי המשקיען או למשתמש המקצועי לשימושים מוגבלים.
היצרן המוכר והגדול ביותר של סכינים אלו הוא קיוסרה Kyocera, שם שהוא קיצור של קיוטו סראמיק או משהו כזה. לאחרונה ראיתי בחנות לכלי בית כסין קרמית של חברה אחרת- יכול להיות שזה מה שמציעים לך לקנות.
מבחינת החומר- כמו שכתבו לפני קרמיקות נוטות להיות קשות מאוד ושבירות בהתאם. הקרמיקה המיוחדת שממנה עושים את הסכינים נקראת Yttria Stabilized Zirconia, ובקיצור YSZ. פה אני צולל טיפה למיקרומבנה של החומר, אם יורשה לי- לזירקוניה 3 מבנים גבישיים, שכל אחד מהם יציב בטמפ' שונה. המבנה היציב בטמפ' גבוהות הוא מבנה דמוי יהלום, אשר מניב גבישים קשים ביותר, ולמעשה ניתן להבדיל בינו לבין יהלום רק בבדיקת מוליכות תרמית (יהלום מוליך הרבה יותר טוב אם אינני טועה). שני המבנים האחרים אחד הוא טטרגונלי, והיציב בטמפ' החדר הוא מונוקליני (מחטני). המבנה המחטני הוא בעל נפח סגולי גדול יותר מהטטרגונלי. לייצור הסכינים ועוד פריטים מרקמיקה בעלת חסינות שבר גבוהה יותר משתמשים בזירקוניה עם תוספת איטריה (תחמוצת איטריום) של אחוזים בודדים. התוספת מייצבת את המבנה הטטרגונלי בטמפ' החדר. כאשר מתחיל סדק להתקדם בחומר הטטרגונלי נוצר מקום פנוי, החומר עובר פאזה למונוקלינית בטמפ' החדר, מתנפח, ומפעיל מאמץ לחיצה על קצה הסדק ובכך מונע את התקדמותו. זה לא מתכון בדוק להפיכת קרמיקה לפלדה וגם החומר הזה נשבר בסופו של דבר, אבל זה מעלה פי 10 ויותר את העמידות לשבר של הקרמיקה.
אז הבנו את העקרון- הסכין עשויה מקרמיקה בעלת חסינות שבר גבוהה יחסית. למי שחושב שאם החומר הוא זירקוניה הוא קשה כמעט כמו יהלום- לא מדויק, כי זו לא הפאזה הקובית דמויית היהלום, אבל בכל זאת החומר קשה בהרבה מפלדה. זה אומר שלאורך זמן החומר העמיד מאוד בשחיקה (שילוב של קשיות גבוהה ועמידות כימית) יחזיק חוד זמן רב.
השחזה- אין דבר כזה "לא צריך השחזה אף פעם". דיווחתי כאן בפורום לפני איזה שנה או קצת פחות על סכין של קיוסרה שהגיע אלי להשחזה אחרי שנעשה בו שימוש סביר במשך כמה שנים. בניגוד לסכיני פלדה, שחורפתם מתעגלת עם הזמן, הלהב הקרמי משתברר. מתחת למיקרוסקופ זה נראה כמו שינון של סכין לחם, אבל לא סדיר וחלק במקומות רבים. החסרון העיקרי של הסכינים הללו הוא בקושי הרב להשחיזם בבית. מנסיוני האישי הם ניתנים להשחזה רק על יהלום, ודורשים גימור עדין במיוחד כדי שישמרו על הביצועים לאורך זמן. במקרה שלי הסכין הושחז ידנית על משטח יהלום בינוני, ואז עבר ליטוש על אופן יהלום עדין מאוד. החוד לא "נושך" כמו השחזות פלדה, אבל מפלח ירקות ופירות בקלות.
אז למי זה נועד- לטעמי סכין קרמית היא גאדג'ט נחמד וקוריוז מטבחי חביב שיכול להיות שימושי למדי לטבח החובב שאינו יודע ואינו רוצה ללמוד להשחיז. אם יש לך את הכסף ואתה עונה להגדרה- לך על זה, וספר איך היה.
נראה לי שזה יספיק להיום.

חיכיתי להתייחסות של רעי ,שיישפוך אור על ההיבט של הנדסת החומרים,שעליו אני לא מסוגל להגיד שום דבר אינטיליגנטי.מה שנותר זה רק להתחלק בחוויות שלי עם מספר סכיני קיוסרה שגיליתי אותם די מזמן (בתחילת האלף) ושניים מהם קניתי גם לטבחים מקצועיים שרצו להתנסות בהם.
אז זה ככה:מצד אחד לחתוך בהם כל עוד הם חדים זה חלום!-בערך כמו לחתןך עם קרן לייזר (אני מדבר בעיקר על ירקות ופירות).כמו להיות יהודי-זו חוויה שכל אחד צריך להתנסות בה פעם בחיים!

כל השאר הם חסרונות:באותם ימים הם היו מאד יקרים,השפיץ נשבר בקלות,כשנפל משהו על הלהב-הוא פשוט נשבר לאורך,צריך היה לשלוח לחו"ל להשחזה וזה יקר ולוקח זמן.
אצל שני הטבחים נשברו הסכינים בשימוש לא הרסני.אחד מהם חתך בטטות,וכשניסה לסובב את הסכין בתוך בטטה-הלהב נשבר-וגם הלב-מסתבר שהם לא עמידים בפיתול כלל.לא זוכר איך נשבר אצל השני.
בקיצור-אם אתה עובד על קרש חיתוך בנימוס ובעדינות,נזהר שלא ייפול ולא יקבל מכה,שוטף,מנגב ומחזיר לקופסה-זה תענוג צרוף.אם אתה מחפש כלי עבודה שיהיה קצת סובלני כלפיך-לא זו הכלה שחיפשת

האם למדו אחרי 2002 לייצר אותם יותר עמידים ופחות שבירים?זאת לא אדע להגיד.אולי מי שהתנסה בהם בשנים האחרונות ידווח

תודה לכל מי שהגיב.

רעי, אני בהחלט עונה על ההגדרה של טבח חובב, אבל אני כן רוצה ללמוד להשחיז.
פשוט אני מי שילמד אותי לעשות את זה כמו שצריך וכבר השמדתי לא מעט סכינים לפני שהחלטתי
שאני אתחיל לתרגל רק אחרי שאני אעבור הדרכה מקצועית בנושא...

אני אשקול ברצינות לקנות לי סכין כזאת לעבודות עדינות, אבל אין לי ספק שהיא לא מחליפה פלדה טובה.

ברשותי סכין קרמית שעלתה לי 20 שקלים ואני מרוצה ממנה מאד, לא חושב שצריך להשקיע מאות שקלים בסכין כזאת.

----------
מטבחים

מצטרף לדעתו של Aviko - ובדיוק מאותן סיבות.

הסכין חותכת מושלם, וכשהיא סיימה את תפקידה (משימוש או מתאונה), ויש קושי אמיתי להשחיז אותה - אומרים לה יפה שלום, וחסל.

אם סכין קרמית בפחות מחמישים שקל חותכת יפה, מה הטעם להשקיע בה מאות שקלים?

האם סכין קרמית במאות שקלים היא קלה יותר להשחזה?

אם מתעקשים על פטיש (Fetish) אפשר למצוא אובייקטים הרבה פחות מתסכלים מהנסיון להשחיז סכין קרמית, ואם בכל זאת מתעקשים על פטיש עם סכין קראמית, אפשר לשים אותה לתצוגה על הקיר.